#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שנתכוין לקנות שביתה במקום אחר והחזיק בדרך ואח&quot;כ חזר בו?	"המחבר סתם כהרמב&quot;ם דקונה שביתה שם אפי&#x27; אם יצא על דעת לקנות שביתה שם [ודוקא אם יש שם מקום מסוים (מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;, ביה&quot;ל ד&quot;ה ויקנה), וגם אפשר להגיע לשם (מ&quot;ב ס&quot;ק ג&#x27;)], אבל המ&quot;ב (ס&quot;ק ב&#x27;) הביא דעת הרשב&quot;א דאם יצא על דעת לקנות שם שביתה הוי כעשיר ולא כעני ואינו יכול לקנות שביתה שם, והחזו&quot;א (סי&#x27; ק&quot;י ס&quot;ק ו&#x27;) מקיל כהמחבר"	סימן תי סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמלך לגמרי?	"פשוט דנעקר שביתתו למפרע והרי הוא כבני עירו (מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;)"	סימן תי סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין 1) בעני בבית 2) בעשיר שהחזיק בדרך 3) בעשיר בדרך ממש?	"1) הרמב&quot;ם ס&quot;ל דה&quot;נ מהני, וכן סתם המחבר, אבל רוב ראשונים חולקים עליו וס&quot;ל דלא מקרי עני כשהוא בבית כי לא מצוי עני שלא יהיה לו מזון ב&#x27; סעודות ולכן לא פלוג רבנן, וכן החמיר החיי&quot;א (ביה&quot;ל ד&quot;ה בד&quot;א) [וצ&quot;ע שהמחבר כאן סתם כהרמב&quot;ם, ולעיל (ס&quot;ס ת&quot;ט) סתם כרוב ראשונים (ערוה&quot;ש סע&#x27; ג&#x27;)] 2) אע&quot;פ שרוב ראשונים ס&quot;ל דמהני דעשיר בדרך חשוב כעני מ&quot;מ החמיר בזה החיי&quot;א דאין להקל אלא בעני שהחזיק בדרך או בעשיר שעל הדרך ממש, והסכים עמו הביה&quot;ל (ד&quot;ה בד&quot;א) בצירוף שיטת הרשב&quot;א דס&quot;ל דאם יצא ע&quot;מ לערב לא מהני [והגאו&quot;י ס&quot;ל דאפי&#x27; הרמב&quot;ם מודה דלא מהני אם יצא ע&quot;מ לקנות שביתה ולחזור וללון לביתו] 3) בודאי קונה שביתה באמירתו וכמ&quot;ש לעיל ס&quot;ס ת&quot;ט (ביה&quot;ל ד&quot;ה בד&quot;א)"	סימן תי סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם רק ירד מן העלייה?	"מבואר בגמ&#x27; דה&quot;נ נחשב כהחזיק בדרך אפי&#x27; קודם שיצא מפתח החצר, אמנם חידש הביה&quot;ל (ד&quot;ה החזירו) בדעת הרמב&quot;ם דיש בזה חילוק, דאילו החזיק בדרך ממש מהני אפי&#x27; אם חזר מעצמו [וכדמבואר לעיל בסע&#x27; א&#x27;] משא&quot;כ בירד מן העלייה לא מהני אלא אם החזירו חבירו [דהיינו שאמרו לין פה], אכן הריטב&quot;א ס&quot;ל דאפי&#x27; בהחזיק בדרך לא מהני אלא אם החזירו חבירו [וזהו ע&quot;פ ל&quot;ק דרש&quot;י דס&quot;ל דצריך שיאמרו לין פה], והחיי&quot;א ס&quot;ל כפשטות הטור דאפי&#x27; בירד מן העלייה מהני בחזר מעצמו, והביה&quot;ל מסיים &quot;וצ&quot;ע לדינא&quot;"	סימן תי סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לומר שביתתי במקום פלוני 1) כשהחזיק בדרך 2) כשבא בדרך?	"1) לל&quot;ק דרש&quot;י לכו&quot;ע א&quot;צ לומר שביתתי במקום פלוני אלא סגי כשגמר בלבו, ולפי הל&quot;ב דרש&quot;י לרבה לכו&quot;ע צריך אמירה ולרב יוסף לר&#x27; יהודה צריך אמירה ולר&#x27; יוסי בר יהודה א&quot;צ אמירה, ולהלכה בעיקר קיי&quot;ל כל&quot;ב דרש&quot;י ותלוי בגירסא בגמ&#x27; אי קיי&quot;ל כרב יוסף אליבא דריב&quot;י וא&quot;צ אמירה [וכן פסק הרמב&quot;ם] או קיי&quot;ל כרבה דצריך אמירה [רש&quot;י], להלכה המחבר סותם להקל כרב יוסף אליבא דריב&quot;י דא&quot;צ אמירה כלל, אכן המ&quot;ב (ס&quot;ק ז&#x27;) הביא הרשב&quot;א דג&quot;כ ס&quot;ל כהגירסא דא&quot;צ אמירה אבל ס&quot;ל דזהו דוקא כשיש לו ב&#x27; בתים בתוך ד&#x27; אלפים ואז יש אנן סהדי דרוצה לקנות שביתה שמה אבל בלא&quot;ה צריך אמירה בפירוש [אבל הרמב&quot;ם ס&quot;ל דהא דאוקמינן בגמ&#x27; דמיירי כשיש לו ב&#x27; בתים וכו&#x27; אורחא דמילתא הוא דאפי&#x27; בלא&quot;ה א&quot;צ אמירה (ב&quot;י, ערוה&quot;ש סע&#x27; ב&#x27;)], ורש&quot;י ס&quot;ל דלעולם צריך אמירה אפי&#x27; אם יש לו ב&#x27; בתים {וכיון דס&quot;ל דלעולם צריך אמירה על כרחך הא דאוקמיה הגמ&#x27; בציור דב&#x27; בתים בתוך ד&#x27; אלפים צריך לדחות כמ&quot;ש הרמב&quot;ם דאורחא דמילתא נקט (ר&quot;י באק)} 2) מסוף סימן ת&quot;ט משמע דבעי אמירה, וביאר הביה&quot;ל (ד&quot;ה כיון) דהכא מיירי כשיוצא לדרך ואנן סהדי דרוצה לקנות שביתה שם משא&quot;כ התם מיירי כשכבר בדרך וליכא הוכחה דרוצה לקנות כאן שביתה ועל כן בעי אמירה, ודחה הביה&quot;ל דאפי&#x27; הכא ליכא הוכחה וכדאמרינן בגמ&#x27; עירובין (ל&quot;ח) דלמא חמרא אירכס ליה וממילא מכאן מוכח דא&quot;צ אמירה אפי&#x27; כשבא מן הדרך [והא דמשמע מתוס&#x27; (מ&quot;ט ע&quot;ב) דבעי אמירה בדוקא י&quot;ל דחולקים על הרמב&quot;ם {וס&quot;ל כרש&quot;י דלעולם בעי אמירה} א&quot;נ גמר בלבו נמי נחשב כאמירה ולא בא אלא לאפוקי כשרוצה לקנות שביתה במקומו דאז אפי&#x27; גמר בלבו א&quot;צ] {ויש להדגיש דלפי הראשונים שחולקים על המחבר וס&quot;ל דבעי אמירה בדליכא ב&#x27; בתים ה&quot;נ בעי אמירה, וכ&quot;ש לפי רש&quot;י דלעולם בעי אמירה} [ולכאורה צ&quot;ב מאי שנא ממי שמערב בפת דפשוט דלכו&quot;ע בעי אמירה וכמ&quot;ש המ&quot;ב לעיל (סי&#x27; ת&quot;ט ס&quot;ק ל&quot;ז), וי&quot;ל דהכא בעצם הוא מערב ברגליו וזהו העיקר עירוב משא&quot;כ כשהוא מערב בפת זהו קולא בעירוב תקנו שהאמירה היא לעיכובא (עם ר&quot;י באק)]"	סימן תי סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	העומד בתחום עירו האם צריך לגמור בלבו לקנות שביתה שם?	"אם יצא מביתו צריך לגמור בלבו לאפוקי שביתת ביתו אבל אם בא מן הדרך קונה שם שביתה אפי&#x27; אם אינו גומר בלבו (ביה&quot;ל ד&quot;ה אלא, מ&quot;ב לעיל סי&#x27; ת&quot;ט ס&quot;ק כ&quot;ט)"	סימן תי סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם בני העיר שלחו אחד להוליך עירובם במקום פלוני והחזיק בדרך ואח&quot;כ החזירוהו?	"הם לא קנו שביתה אלא יש להם תחום עירם אבל השליח קנה שביתה שם דהוא כבר החזיק בדרך ודעתו לשבות שם [זהו לפי הרמב&quot;ם, אבל המ&quot;ב לעיל (ס&quot;ק ב&#x27;) הביא הרשב&quot;א דכל זמן שיצא ע&quot;מ לערב לא נחשב כעני ואינו קונה שם שביתה]"	סימן תי סעיף ג		
